השבוע צפיתי בהופעת מחווה של דני רובס למתי כספי, הופעה עם כמה מהשירים המרגשים ביותר שנכתבו בשירה העברית.
באמצע ההופעה דני שר את מילותיו המופלאות של אהוד מנור, ששמעתי עשרות אם לא יותר פעמים בחיי, אבל הפעם שמעתי אותן כמטפלת בהאקומי – פסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס.
אי שם עמוק בתוך תוכנו טמונים קולות וזכרונות מראות רבים שכבר שכחנו ספרי פלאים ומנגינות
כל זכרונות ימים ימימה החלומות הראשונים וכל מילה של אבא אמא שנאמרה לפני שנים
עולם מופלא של ילדותנו רדום בפנים בצל צלילים איתנו הוא עד יום מותנו חבוי בתוך תילי מילים
ולפעמים שריד של ריח או צליל מוכר או קצה מילה משיב אליך גן פורח מחזיר אל קו ההתחלה
ושוב אתה חולם כילד ושוב אתה תמים כאז אתה נזכר בכל התכלת הכל נשמר דבר לא גז
חשבתי לי כיצד באמצעות הכלי המופלא של המיינדפולנס – יש לנו גישה ל"עולם המופלא" הזה של הילדות. רק שלעיתים, הוא לא היה כל כך מופלא, והוא רווי פצעים ופגיעות שעשינו הכל כדי להסתיר ולא להרגיש. כל זאת כדי לשרוד ולתפקד.
עלו בי סשנים לאורך השנים, שלי כמטופלת לאורך הלימודים הארוכים והפרקטיקום, וכמטפלת, שעלתה בי הילדה הפנימית שלי של מטופלות שלי שמקבלות בטיפול הצצה לילדה הפנימית שבתוכן.
הילדה הזו מבליחה תוך כדי הכניסה לעולם הפנימי.
אנחנו מתחילות בהתייחסות לתחושה שמאוד חיה בחדר ברגע זה שמשתקפת בסיפור מסוים שקורה כרגע בחיי (לדוגמה, הבת המתבגרת שלי מכעיסה אותי מאוד, אני לא משתחררת ממראה מסוים בלידה שלי, אני מרגישה תחושות אשמה קשות כלפי בן הזוג שלי). אני מכניסה את המטופלת לעולמה הפנימי באמצעות מיינדפולנס, כלומר אני מזמינה אותה להרגיש תחושות שחיות בה כשהיא שוהה עם הנושא. התחושות האלה יכולות להיות מורגשות בגוף, ברגש, במחשבה, בדימוי שעולה. ככל שאנחנו שוהות יותר עם התחושה, מתחילים לעלות עוד ועוד דברים והתחושה היא שאנחנו כמו יורדות יחדיו במעלית אל תוך מקומות ודפוסים פחות מודעים בנפשה. וכך בעודנו ממשיכות במסע הזה אל נפשה ביחד ובתוך קשר, ובאיזשהו שלב יכולה להגיע הילדה.
והיא יכולה להופיע בכל מיני צורות ובכל מיני הקשרים, ובדרך כלל היא תגיע כי לא קיבלה משהו שהיתה זקוקה לו מאוד אז באותו הרגע, והיא מבקשת מאתנו שנוכל לראות את החסרים שלה, את תשומת הלב שהיא לא קיבלה, את העלבון, את הפגיעה. אנחנו קוראים לזה בגישה הטיפולית שלנו "השלמת תנועות חסרות." ולעיתים יש לנו פתח בטיפול להצליח להשלים לה את התנועה, מה שהיא לא תהיה. לעיתים, נספר לילדה שזו לא אשמתה שההורים שלה התגרשו ונהיה איתה עם כל העצב והכאב שזה מעלה. לעיתים נרגיש עד כמה היא גידלה את עצמה לבד וכמה קשה לה לסמוך על אחרים וגם עלי. כל ילדה וסיפורה, כל אישה ומצוקתה.
השלמת התנועות בתוך מינדפולנס כמו חודרת לתוך התאים של הגוף ועשויה לאפשר ריפוי עמוק לחלקים מאוד כואבים בנפשנו.
זו זכות גדולה עבורי לפגוש יום יום בקליניקה ילדות פנימיות בתוך גופים של נשים צעירות ובוגרות. ולאפשר להן פתח להיות, לראות, להיראות ולהתבגר במובן החיובי של המילה.